Shvi'ite
Daf 20a
תַּנֵי וְכוּלָּן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. 20a חוּץ מִן הֶעָדָל. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְיֶרֶק. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. וְהָתַנֵי הַסִּיאָה וְהָאַזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁהוֹבִילוֹ לֶחָצֵר. אֲבָל אִם הָֽיְתָה שְׁנִייָה נִכְנֶסֶת לַשְּׁלִישִׁית שְׁלִישִׁית מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית. הָכָא אַתְּ מָנֵי לַחוֹרֵיהּ. וָכָא אַתְּ מָנֵי לְקוֹמֵיהּ. אָמֵר רִבִּי יוֹסֵי שְׁלִישִׁית וְשִׁשִּׁית אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֵשׁ בָּהֶן מַעְשְׂרוֹת שְׁבִיעִית אֵין בָּהּ מַעְשְׂרוֹת כָּל עִיקָּר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֵית כָּאן מִשִּׁשִּׁית לַשְּׁבִיעִית שִׁשִּׁית אֶלָּא שְׁבִיעִית. תַּמָּן בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים בְּרַם הָכָא בִּרְשׁוּת הֶעָנִי הֵן. מוּטָּב לוֹ אֶחָד בְּוַדַּאי וְלֹא שְׁנַיִם בְּסָפֵק.
Traduction
On a enseigné (265)Tossefta, 5.: pour toutes ces espèces, lorsqu’elles proviennent de la 6e année et qu’elles finissent de mûrir la 7e année, on les traite comme des produits de 6e année (pour les divers droits), à l’exception des bulbes (266)Comp. Mishna (Ouqtsin 3, 4)., qui sont considérées comme verdure (et régies selon la 7e année). R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: ce n’est pas ainsi que le préopinant a voulu s’exprimer; il a voulu dire que lorsque des produits nés de la 6e année mûrissent en la 7e, ils sont assujettis aux règles de cette dernière année (dans laquelle ils sont cueillis). -Mais il a été enseigné (267)Mishna (Maaserot 3, 9).: l’origan, l’hysope et le thym qui ont été conservés dans la cour sont soumis aux droit s; si le produit de la 2e année est cueilli en la 3e, on le rédime d’après la 3e; s’il est produit de la 6e et cueilli en la 7e, on le juge d’après la 6e année? -Comment se fait-il que tantôt on compte en arrière (d’après la 6e) et tantôt en avant (d’après la 7e)? (On ne répond rien). R. Yossé dit: pour la 3e et la 6e, bien que la seconde dîme ne leur soit pas applicable, les autres dîmes subsistent; tandis que pour la 7e il n’y a aucune dîme; or, R. Abahou ne dit-il pas au nom de R. Yohanan qu’un produit de 6e année cueilli en la 7e, loin d’être soumis aux règles de la 6e, est estimé d’après la 7e année? (Comment donc se fait-il qu’on le règle d’après cette dernière année, où il n’y a pas de dîme)? -C’est que pour ce dernier cas (lorsqu’on a cueilli les fruits en la 7e année), ils se trouvent en la possession du maître, tandis qu’ici (pour la 3e année et la 6e), il s’agit d’une dîme appartenant aux pauvres; il vaut mieux en ce cas, en considérant le produit de la 6e année, donner leur part due avec certitude, que de donner deux parts douteuses en la 7e année (l’une comme arbre, l’autre comme verdure).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ה) והכי גרסי' שם לולבי האלה והבטנא והאטדין והעדל ר''מ אומר ללולבין עם העלין אין ביעור וחכמים אומרים לעלין עם הלולבין יש ביעור רש''א ללולבין אין ביעור אבל לעלים יש ביעור מפני שנושרו מאביהן וכולן שנכנסו מערב שביעית לשביעית או שיצאו משביעית למוצאי שביעית נידונין כאילן חוץ מן העדל שנידון כירק והיינו דמייתי הכא הסיפא אמתני' דסתמא כר''ש דתוספתא היא וכולן שנכנסו מששית לשביעית דין ששית להן וחייבין במעשרות ופטורין מן הביעור מפני שנידונין כאילן דאזלינן ביה בתר שנת חנטה ועונת המעשר חוץ מן העדל מפני שהוא כירק דאזלינן ביה אחר שנת לקיטתו בין למעשרות בין לשביעית. עדל מין צנון הוא ושנוי בפ''ג דעוקצין והובא לעיל (בהל' א'):
לית כאן מששית לשביעית ששית. סמי מכאן הא דקתני דאם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן דהא ליתא אלא שביעית הן והתוספת' משבש' היא דהכי מיבעי למיתני דהואיל ונכנסו לשביעית אזלינן לחומרא ושביעית נוהגת בהן ואע''ג דלענין מעשרות אזלינן בהו בתר שנה שעברה כדין אילן מ''מ לענין שביעית מחמרינן:
והתני הסיאה והאיזוב והקורניס שהובילן לחצר. סיומא דמילתיה דר' אבהו בשם ר' יוחנן היא דמייתי ראיה דמחמרינן בשביעית טפי מלענין מעשרות דהא לענין מעשרות תנינן לקמן (בפ''ג דמעשרות) הסיאה והאיזוב והקורני' שבחצר אם היו נשמרין חייבין דמשמע דוקא אם הן נשמרין אבל אם אינן נשמרין אע''פ שהובילן לחצר פטורין מן המעשרות ואלו לענין שביעית תנינן בריש פרק דלקמן כל שאינו מיוחד למאכל אדם ולא למאכל בהמה חישב עליו לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה חישב עליו לעצים הרי הוא כעצים כגון הסיאה והאיזוב והקורנית אלמא דלענין שביעית מחמרינן טפי דבמחשבה בעלמא סגי כשחישב עליהן לאוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליהן חומרי שתיהן ולענין מעשרות הא אמרינן דעד שיהו נשמרין בחצר ואכתי לא אסיק הש''ס לפרש טעמא דר' אבהו עד לקמן:
אבל אם היתה שניה נכנסת לשלישית שלישית. כלומר אבל לענין מעשרות אם הן משנה שניה של שני השבוע שמעשרות שלה מעשר ראשון ומעשר שני ונכנסת לשלישית שמעשר שלה מעשר ראשון ומעשר עני דין שלישית להן ומתעשרין מעשר עני:
מששית לשביעית ששית. ואם נכנסו מששית לשביעית דין ששית להן ומעשרין מעשר ראשון ומעשר עני דגם שנת ששית מעשרות כמעשר שנת שלישית:
הכא. ופריך דהא גופה קשיא הכא את מני לחוריה והכא את מני לקומי' דבסיפא את אמרת מששית לשביעית ששית ואת מחשב לאחריה כשנה שעברה והכא ברישא בשניה נכנסת לשלישית את מחשב לפניה דאמרת דין שלישית להן:
א''ר יוסי היינו טעמא דשלישית וששית אע''פ שאינו נוהג בהן מעשר שני מ''מ יש בהן מעשרות דמתעשרין מעשר ראשון ומעשר עני וכיון דמיהת איכא חיוב מעשרות בשנה שעברה כמו דאיכא חיוב מעשרות בשנה זו לא איכפת לן ומתעשרין כשנה שנכנסין לתוכה אבל בששית שנכנסת לשביעית אם אתה הולך אחר שנה זו שנכנסין לתוכה הרי שביעית אין בה מעשרות כל עיקר ונמצא פוטר אתה אותן מן המעשר לפיכך אזלינן בתר שנה שעברה ודין ששית להן ומתעשרי כשנת ששית:
לא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. השתא פריך כדי לאסוקי טעמא דידיה כלומר ואמאי מחייבת להו בשביעית כדא''ר אבהו בשם ר' יוחנן לעיל והא כיון דאמרת דלענין מעשרות אמרינן בששית שנכנסת לשביעית דדין ששית להן ונימא נמי לענין שביעית כן ויהו פטורין מדין שביעית ומשני דהיינו טעמא:
תמן גבי מעשר ברשות הבעלים הוא ליתן לכל מי שירצה ואין העני יכול ליטלו מעצמו שאומר לו לעני אחר אני נותנו ברם הכא לענין שביעית ברשות העני הן דהפקר הוא וכל מי שירצה נוטל בעצמו וכדמסיק ואזיל:
מוטב ליתן לי אחד בודאי ולא שנים בספק. דרך משל הוא כאדם האומר יותר נוח לי שיהא ת''י האחד בודאי מלהמתין עד שיתנו לי שנים והוא בספק דשמא לא יתנו לי וה''נ כן דיותר נוח הוא לעניים שיהא לאלו דין שביעית והן באין ונוטלין מעצמן מלחייבן לאלו במעשרות ואע''פ שיהיה לה מעשר עני כדין הששית מ''מ הרי לכאו''א בספק הוא דשמא לא יתנו הבעלים לו אלא לעני אחר ומה''ט נמי לא חיישינן דאתו למימר אם אתה מחייבן בשביעית א''כ לא נפריש מהן המעשרות דלא ישמעו לחכמים האומרים דהולכין בזה ובזה להחמיר משום דאף אם לא ירצו להפריש המעשרות לא איכפת להו להעניים ומשום תקנתא דעניים עבדינן הכי:
עָלִין שֶׁכְּבָשָּׁן עִם לוּלָבִין אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי בֵּין אֵילּוּ וּבֵין אֵילּוּ אֵין לָהֶן בִּיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי עָלִין יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר. מָאן דְּאָמַר אֵין לָהֶן בִּיעוּר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מָאן דְּאָמַר יֵשׁ לָהֶן בִּיעוּר לוּלָבִין אֵין לָהֶן בִּיעוּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
Lorsqu’on a confit ensemble des feuilles et des branches, il faut, d’après un avis, faire disparaître les unes et les autres; d’après le second avis, il n’est besoin de rien faire disparaître; enfin, d’après un 3e avis, il faut opérer un triage et faire disparaître les feuilles, non les branches. L’avis de celui qui dispense de tout est conforme à celui de R. Josué; et l’avis de celui qui fait un choix est exprimé par R. Gamliel. reprise: Cette même prescription (268)Comp. Nida, 8a., s’exerce sur les roses, les cyprès (269)''On en tire un goudron odoriférant, (Cantique 1, 14), (et 4, 13). Selon Maïmonide, c'est la giroflée, et ce serait plus en harmonie avec le contexte; selon d'autres c'est le cariophyllum. Comme équivalent arabe Maïmonide indique: cyprus.'', les bois de senteur ou pin (270)Le mot qui se rapproche le plus du texte est le grec lotos., le gingembre, ainsi que sur leur équivalent. Selon R. Simon, elle ne s’exerce pas sur les bois de senteur, parce que ce n’est pas un fruit (271)Comp. Orla 1, 5..
Pnei Moshe non traduit
עלין שכבשן עם לולבין. מדין סיפא דמתני' דהעלין דין ביעור להן והלולבין אין להן ביעור ואם כבשן יחד פליגי בה דאית תנא תני דלאלו ואלו יש להן ביעור הואיל דנותנין טעם זה בזה ואית תני איפכא דלכולן אין להן ביעור ואית דתני דבדין הראשון שלהן עומדין לעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן וקאמר הש''ס דפלוגתייהו תליא בהך פלוגתא במתני' דלקמן (בפ''ט) הכובש ג' כבשים בחבית אחת וכו' ומ''ד אין להן ביעור לאלו ולאלו כר' יהושע דהחם דאמר אוכלין אף על האחרון ומ''ד דבדינן הראשון קיימי כר''ג דאמר התם כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית ואין ענין מין זה למין זה וה''נ כן ולעלין יש להן ביעור ולולבין אין להן ביעור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source